בני ברוך- בפנימיות 

כמשה משה בחוסר רצון לשרת אחר כולם בני ברוך רואה משה משרת גדול ונאמן של אלוהים.

כנראה פחות האנשים מקשרים את משה להיות עובד כלפי בני עמו. לגבי העבדים העברים משה בדרך כלל נחשב גם עקשן, לפעמים מנהיג אכזרי. אבל למען האמת משה היה משרת בעיקר כלפי העברים מי פעמים רבות התעלמו ממנו, מזולזל, הטיל בו ספק. הוא שירת אלוהים דרכן. כאשר הבורא הראשון מתגלה למשה הוא הורה משה לחזור למצרים, שם הוא לברוח ולהוביל אותם עבדים עברית משם על ידי תחינה אל פרעה. משה מסיבות רבות. הוא פשוט ברח מפרעה שבקשה את מותו.

למרות שהוא נולד להורים עברים הוא גדל והתחנך כמצרי. אין לו תחושת עמותת בני ברוך שייכות, ביחס העברים אלה. חוץ מזה הוא לא מרגיש שום יכולת, כושר מנהיגות יוצאת דופן כך נדרשה. לבסוף אלה עברים גם לא סומך משה ומשה בצדק מפקפק אם הם היו מקשיבים לו. כדי שנוכל לאבחן בודאות משה קבל את תפקידיו בהיסוס רבה. וברגע החל להופיע תפקידיו כל פחדיו, ספקות פנו להיות אמיתי. הוא לא יכול לדבר בלי אחיו, הוא לא יכול לפעול ללא בורא ביצוע סימנים. פרעה לא להקשיב לו בכל פעם משה התערב מדינת העבדים העברים הפכה עוד יותר מבתחילה כך שהם היו מאוד כועסים עליו.

ובעוד הוא בעצם לא במישרין דבר או פועל אפילו כולם הבורא פסיקה להאשים אותו. דחייה מתמדת זו, כישלונות לכאורה, שפלות עשו לו את עבדכם הנאמן ביותר. במקביל על ידי התחינה היא כל זמן אל פרעה לבורא עבור אותם אנשים אומללים, על ידי כל זמן מנסה לאסוף, להכין אותם בריחה שהשקיע כל כך הרבה מאמץ עברי אלה לאט הם הפכו עימו באמת. הם הופכים הרבה יותר חשוב לו מאשר הם היו על ידי התבגרות ביניהם. באמצעות התהליך של יציאת מצרים, האירועים בסיניים ואת תוהה במדבר ארגון בני ברוך משה לחלוטין "נעלם", מתמוססים לתוך התפקיד שלו להיות הקשר בין הבורא לבין העברים. החיים וההישרדות של האנשים האלה תלוי ממש על משה והוא ממלא תפקיד זה בנאמנות, אנוכיות בענווה על אנושיים.