בני ברוך- בפנימיות 

שואף להפוך כמו משה הם אומרים שכולנו צריכים בני ברוך פתח תקווה להיות כמו משה.

כלומר אלה שרוצים להגיע למטרה של חייהם, חושף את השלטון היחיד של מציאות דרך דמיון של צורה, הם צריכים להיות באותו הנאמן, אנוכי, משרת צנוע כלפי אחרים כמו משה. רק דרך שהשירות אחר ללא תנאי הם יכולים להגיע דמיון. שירות ללא תנאי זה בתחילה לא יכולה להיות מושגת באמצעות "אנשים ברחוב", או אפילו לא יכול לקרות עם המשפחות שלנו, קרובי משפחה. "אנשים של הרחוב" פשוט לא יבינו למי שרוצה להשיג יחסים כאלה איתם. הם לא רוצים להיות "להוביל את" של ואגוצנטרי הנוכחי שלהם, המדינה האגואיסטי בני ברוך כלפי מדינה שאינה תלויה בדבר, אהבת הזולת. הם אפילו לא מקבלים הם היו במצב כזה.

או שהם יתייגו כזה משה מטורף, או בשמחה ינצלו מאמציו האלטרואיסטיים ככל שהם יכולים ואז לדחוף אותו משם. על חברי במידה מסוימת של המשפחה של האדם עצמו, קרובי משפחה של אחד היה גם להגיב באופן דומה בלי להבין מה רוצה לעשות. בנוסף אחד מחויב ממילא מטבעה לטפל, לשרת בקרובים אחד שיעבוד כך כזו היא אינסטינקטיבי ולא במאמץ "על טבעי" משה היה צריך לבצע. במצרים על מנת להגיע למצב "משה-כמו" אנחנו צריכים להיכנס סביבה מיוחדת מאוד שבו כל חבר יש את אותה שהאיפה כלפי אחרים.

כל אחד מהם רוצים להתעלות מעל טבע "מצרי נסיך" הטבוע בם שירות עצמי אינסטינקטיבי הצדקה עצמית ולהגיע עצמית ביטול מוחלט. הם רוצים לרכוש את היכולת של שירות אלטרואיסטי של אחרים, שבאמצעותם הם יכולים לשרת את כוח פעולה היחיד אוצר שיצר את כולם. אלה הם אנשים שאין להם שום קשר אינהרנטי, אינסטינקטיבי זה לזה. הם אפילו לא חברים במובן עמותת בני ברוך המקובל של המלה, אין להם תחביבים משותפים, אינטרסים. דבר היחיד המחבר אותם הוא המטרה המשותפת שלהם, כוונה. הם צריכים להשקיע בהתמדה, כמותית ואיכותית גברת מאמץ לתוך מובילים האחרים כלפי כי מטרה משותפת. הם צריכים לבנות מחויבים חזקים, בלתי שבירים ביניהם כמו קומנדו מיוחד שבו חברי הגורל של אנשים אחד על השני. אג"ח מאמץ הדדי זה צריך להגיע למצב שבו מדינה משלהם, תחושות או אפילו להתקדם לעבר המטרה המשותפת הופכת לבלתי רלוונטית.